הגדה וחינוך - האמנם קריאה לאלימות במהלך הסדר?!

רשע מה הוא אומר?

פסח תשפ"ב קרב בס"ד, נעורר כאן נקודה קטנה לחיזוק:

"רשע מה הוא אומר?

'מה העבודה הזאת לכם?' לכם ולא לו.

ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר,

ואף אתה הקהה את שיניו"

ליל הסדר, כולם ישובים סביב השולחן,

משחזרים יחד, כמצוות היום, את האירועים שהפכו אותנו לעם.

זהו זמן של משפחתיות, התלכדות, בו הבן מקבל מקום של כבוד: עושים דברים משונים על-מנת לעורר בו את 4 הקושיות שעליהן נענה כל הסדר, במטרה לקיים את מצוות היום "והגדת".

ואז, במהלך ההגדה אנו מגיעים ל"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". מאמר זה בהגדה מתייחס לארבע הבנים שלנו היושבים איתנו בצוותא לשולחן הסדר ומנחה אותנו כהורים איך להתייחס לכל אחד. אנו נתייחס כאן לבן הרביעי:

"רשע מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם?' לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שניו"

מאד מתמיהה ההוראה "הקהה את שיניו", וכי ייתכן כשאנו מסובים בסדר באווירה של אחדות וליכוד קיימת הוראה להתנהג באלימות כלפי אחד מילדינו?! בוודאי שיש לכך רעיון מעמיק יותר:

אנו יודעים כי הקשבה אמתית היא הקשבה לא רק לתוכן ולמילים שנאמרות אלא בפרט למסר ולרגש שנמצא מאחורי המילים.

יתכן שהילד שלך צועק, מציק לאחיו ואחיותיו, פזיז או מרדן?!

אותו הילד שאנו פוגשים מבטא בשיניו ביטויים ומילים קשות יוצר תחושה של ריחוק והתנגדות ואף אם הוא מכאיב לנו אנו מספיק קשובים להכיר בכאב שהוא מבטא באמצעות חדות שיניו.

המילה אלימות היא מלשון אילמות (שניהם שרש אלם) ומלמדת אותנו כי אלימות היא תוצאה של חוויות כואבות שהילד חסר יכולת לבטא אותן, לבטא את כאבו.

בוודאי שאין אנו נותנים לגיטימציה להתנהגות אלימה ויש לעצור אותה מידית אך, במקביל להתעורר לצעקה הפנימית של הילד "אני מרגיש בודד, לא שייך לחבורה"  

וכאן מתעוררת החובה לשייך אותו ולקרב אותו, "להקהות את שיניו" כלומר: לבטל, לטשטש ולהחליק את חדות לשונו.

- כיצד אנו עושים זאת?

הגאון מוילנא כותב כי המילה "רשע" בגימטריא 570 והמילה שניו בגימטריא 376 כשאנו "מקהים את שניו" כלומר מחסירים מ 570 את 376 נשאר 206 שזה בגימטריא "צדיק".

כאשר נשכיל "להסיר את שניו" את חדות לשונו אז נגלה כי בתוך הילד הזה קיים צדיק.

הדרך לעשות זאת היא רק על ידי נטיעת חום ואהבה אין סופית. ללא יצירת שום דיאלוג הפיכת כל ויכוח לשיח של אמון אהבה ושיוך. 

עין טובה כלפי הילד מתוך אמונה כי תוכו זהב טהור צרוף וכי הוא בעל נקודות טובות ויש בתוכו אור גדול אשר מוסתר ולא הגיע עדיין לגילוי. בזכות אהבה אין סופית שנרעיף עליו נעזור לו לגלות החוצה את אורו ויופי פנימיותו.

בתפילה, שנזכה תמיד לזהות בהתנגדות את הרצון להיות שייך ונשכיל תמיד למצוא נקודות של אור ולהפיץ אותם החוצה.

חג פסח כשר ושמח.

(הנדברים מעובדים עפ"י הרצאתו של הרב י.י. יעקובסון)