הורה - מנחה כבוגר או תלותי?

האדם מורכב מנשמה וגוף, מאור וחושך, מפנימיות וחיצוניות, ממהות וקליפה. גוף האדם חווה חסר תמידי, כי העולם הזה הוא עולם של חסר ויש לו רק רצון למלא במילוי חיצוני את החסר: לקבל הערכה, אהבה, מילים טובות ושייכות.

המהות - הנשמה, לא זקוקה למילוי, היא פועלת בשלמות פנימית מתוך ידיעה שממלאת שליחות אלוקית ולכן כלל לא משנה לה 'מה יגידו?'.

ככל שההורה הופך יותר ויותר נזקק למילוי חיצוני עד כדי כפייתיות, הוא  מחזק את הילד הקטן שבתוכו ולא זוכה להתבגר. ואז הוא יוצא לעולם ואמור להנחות את הילד שלו ואנו פוגשים שני ילדים קטנים הנאבקים על פיסת תשומת-לב...

:אמא - הינה האדמה, הקרקע המצמיחה את הגידולים

ישנה אדמה מדברית (בעלת עודף גבורה) - אדמה צחיחה ויבשה מכל לחלוחית של אהבה, אדמה שפועלת רק בשבט מוסר ומצמיחה רק קקטוסים - צמחים הישרדותיים עטופים בקוצים על מנת שלא יתקרבו לפגוע בהם, חיים בבדידות וגדלים במרחק זה מזה בכדי שלא להפריע האחד לשני, בוודאי שאינם זוכים לחיים חברתיים משגשגים מתוך נתינה ושיתוף פעולה.

ישנה אדמה בוצית, מימית (בעלת עודף חסד) - מפנקת, עושה  במקום הילד מה שיכול לעשות בכוחות עצמו, לא נותנת לו מרחב התפתחות. על אדמה כזו גדלים צמחי מים חסרי שורשים - ילדים תלותיים, הזקוקים כל הזמן למישהו שיטפל בהם.

 וישנה אמא באיזון - אדמה פורייה ומדויקת - יש לה את כל הצרכים המדויקים לתזונת הילד, אך, על הילד להתאמץ על-מנת לקבל הזנה. המאמץ שהילד מפעיל בונה בו שורשים יציבים המחזקים את אישיותו ומאפשרים לו לינוק שפע מהאדמה.

הורה בוגר כשמרגיש שהילד הקטן שבתוכו "קופץ" כביכול החוצה, הוא מסוגל לשים אותו בצד ולהעמד על מקומו.

ילד הגדל בליווי הורה בוגר הוא נמצא במקום יציב ולומד וכשהוא פוגש אתגר הוא שמח לפגוש בתוכו את הכלים ולבנות כוחות על מנת להתמודד עימו.