לצאת מ"ריצוי" לגאולה

ישנו פתגם ידוע: ' כל אחד רוצה להרגיש אהוב, האחד - הופך עצמו למרצה והאחר - הופך למשתלט, בסופו של דבר, שניהם משתלטים...'

כיצד נולד המרצה? המרצה הוא אדם שרחוק מעצמו, לא קשוב ליופי שבא לטוב שקיים בו ממילא, לעובדה שהוא אהוב כמות - שהוא. הוא חווה את ה'חסר', מרגיש לא אהוב ומנסה בכח להפוך לאהוב. הוא מאמין לעצמו שאם יגיע לנתינה מסוימת, לרף מסוים של התנהגות - אז הוא יהיה ראוי לאהבה!  - מכאן הוא נכנס לרדיפה עצמית:

הוא נותן מעבר ליכולת, לא קשוב לרצונות שלו ולצרכים שלו ושל הקרובים לו. הוא מרגיש קרבן של נסיבות החיים ומאשים אחרים בכך שנאלץ לעשות מה שביקשו ממנו.

המחשבות שעוברות לו בראש: * אני כ"כ טוב ולא מעריכים את זה.

* מנצלים אותי כי אני טובה.

( ריצוי = 'מחיקת אישיות', אף אדם לא יכול להשתלט עלייך אם לא וויתרת על השליטה רגע קודם! :

למה שמשהו יכבד אותך? אתה מכבד את עצמך? אתה קשוב לצרכים שלך? אז אם אתה נותן לגיטימציה לפגוע בך, כי אתה הפקר, הרצונות שלך - הפקר, המחשבות שלך - הפקר, אתה מזמין פגיעה אז זה מה שאתה מקבל!!!)

המרצה חי בהתחשבנות - כי כל הסיבה שהוא נותן זה על מנת לקבל חזרה, מה לקבל? הערכה! (כבוד, מילים טובות, מתנות וכד').

ה-מ-ש-ת-ל-ט!

המשתלט כמו המרצה רוצה להרגיש מילוי של הערכה ואהבה מבחוץ.

 גם הוא לא מכיר ביופי שהוא מביא לעולם, הוא אינו אוהב את עצמו. 

ולכן, הוא משתמש בכריזמה כדי לסחוף אנשים אחריו, מוצא דרכים שהם יהיו זקוקים לו, יראו בו "מצליחן" או "עשיר" או "דמות הראויה לחיקוי"  - וכך ימלאו את ה'חסר' שלו במילים טובות ובהערכה.

המחשבות שיש לו הן: * מגיע לי הערכה כי...

*מגיע לי כבוד כי...

ומאידך: * אני לא צריך להעריך את השני כי....

* לי מותר (לא לכבד, לא לעזור וכד') כי...

קשה לו להיות אדם פשוט, נעים, כנה וידידותי.

ומה שמעניין, ככל שהוא רודף אחר הערכה  הוא חווה יותר ויותר את החסר...

אז איך אני יוצא מהריצוי?

מבין שאני טוב כמו שאני! וראוי לכל האהבה שבעולם כמו שאני!

מי שאוהב אותי רק כשאני עומד בתנאים מסוימים - הוא לא אוהב אותי! 

ואיך יוצאים משתלטנות?

ג"כ מבינים שאני טוב כמו שאני! וראוי לכל האהבה שבעולם כמו שאני! 

מכירים בעובדה כי אין לי כלום משלי: החכמה, התבונה, הזמן, הכישרונות והכישורים - ה-כ-ל שלו, הוא נתן ונותן לי ובכל רגע הוא גם יכול לקחת.

מכאן הדרך פשוטה: להתחיל להיות קשוב לרצונות שלי ולבטא אותם בפשטות.

הערה 1: ריצוי איננו אהבה! ריצוי איננו נתינה! - ריצוי זו שתלטנות! (ניסיון כביכול לחדור לחשיבה של השני ולהכריח אותו לחשוב שאני טוב, להעריך אותי...)

הערה 2: ישנו דפוס התנהגות אשר נפוץ בזוגיות בו כל אחד מבני הזוג תופס בגישה אחרת ואז נוצר שיתוף פעולה של בן זוג אחד שמסכים שיפגעו בו וימחקו את מקומו בבית ובן זוג שני שמשתלט על מקומו, בדר"כ נוצר שיח המביט על ה"שתלטן" ומשפחתו כמאוד מיוחדים וה"מרצה" ומשפחתו להפך... 

הערה 3: נתנו כאן הצצה לרעיון אין ספק כי השינוי מצריך תהליך ולימוד

בהצלחה רבה לכולם!